זה משל שתיים מארה"ב

זה משל שתיים מארה"ב

מאת: ויליאם ויסנטה בורחס


זה שנינו לבד , שוכח את העולם סביבנו רק כדי להיות ביחדברגע שהונצח בהיסטוריה של תקווה.
זה שתי בבעלותנו , אנו מאפשרים יוםיום תורו הלילהותור הלילה בלי להביןשהזמן עובר סביבנו מנסה לעצור אותנו.
אתה הבעלים של שתיים מאיתנו , אנחנו מסתכליםללב אחר , ובכל זאת אנו מדמיינים שאיכשהו עדיין יש רגשות שלא היה נבדקים בכל עוצמתו.
זה שנינו לבד , לצחוק עד סוף השמחה ובקרוב להתאבל על המרחק שנכפה עלינו , שהוא לפנינו וזה עדיין המזל שלנו.
זה שנינו לבד , לצחוק ולבכות זה אחד את השני בתערובת של הנאה וכאבשinoxorávelmente לעוט עלהסף של הרגשות העמוקים ביותר שלנו , שלפעמים משאירים אותנו ללא מילים ובליהחשק להבין כל דבר.
זה שנינו לבד , מפעיל את הסיכון של להיותבשיחה רגשית אינסופית שבו מחלחל את האהבה והכבוד לא תמידבמינונים הומיאופתיים .
È בבעלות שתיים מאיתנו , אנו קוראים את המחשבות אחד של השני, או שקוראים רק את מה שמעניין אותנו לדעתבשותפות מלאה של צוואות .
זה שנינו לבד , תנו לנו את ידיך ואת רוצים שלא לשחרר יותר , רוצים שהכל יהיה לטובתנו עדאינסוף presenteasse לנוהביטחון שאנחנו משתוקקים.
זה שנינו לבד , מנסה להסוות את הרגשותשאינם מתאימים לחלוטיןבימינו , אבל זה משתלב היטבבקליפה מתחת למים שלנושנקראת אהבה .
זה שנינו לבד , להיות יותר חברים , אנחנו יותר מנשמות להיות יותר משניים, אנחנו אחד , רגע אחד , מרגיש מחוץ למקום , ביישנות של , ובכל זאת לא מודים בשום דבר שהוא מעבר לטהור ופשוט כשאתה מדבר .
זה שנינו לבד , רוצה להסתכל קדימה ולא רואה אותנו שם , יחד, הליכה, או כורע להתפלל כאילו הכול כבר איתר וששום דבר בגן העדן או על פני כדור הארץולהיות מסוגל לשנות , אבל באותו זמן נדודיהפנים המרוחקים ביותר של נשמתנו תקווה מעורפלת למדי שלפחות לפני מועד סיומו של כל אחד, יכול להיות לנו סיכוי לפחות פעם אחת , רק פעם אחת , אולי תוכל למצוא לנצח.
זה שנינו לבד , רוצה ללכת מעבר למה שאחרים יכולים ללכת בלי פחד להיות מאושר שוב בלי פחד מכישלון או מה שאחרים חושבים .
זה שתי בבעלותנו , אנו מביטים במראהומרגישים קצת במבוכהוחושבים : מאז שאלוהים יברך אותנו העז , הוא היה יכול לעשות לנו קצת גדול יותר או יפה יותר, וזה שבו אנו נשלנו את עצמנו שוב . לאלוהים רוצה לברך אותנו כפי שעשה לנו.
אתה הבעלים של שנינו, שאנחנו אוהבים מאוד , ולכן גם סובלים יותר גרועים ויש להם את ההרגל הנורא של תמיד מתאהב בזמן הלא נכון , לאדם הנכון , בזמן הלא נכון .
זה שתי בבעלותנו , אנחנו מחפשים מוגבלויות האחרות שלנו במקום אפשרות , ואם תשברו ולהמשיך הלאה הואעבודה טהורה של השגחה .
הוא בבעלותנו שתי להיות,ובאמת להיות מי שאנחנו ללא מסכות או עמדות פן , וזהמזעזע ביותר , כי להיות מי שאנחנו חייבים להפסיק פנייה אלינו , להפסיק לשמוח.
זה שנינו לבד , לא עושים דברים מטורפים , לא עכשיו , לא הפעם , לא הפעם , לא בהקשר הזה של חיים, החיים שלך, חייהם של רביםשנמצאים סביבנוולמצוץ אותו בלי סוף.
זה שנינו לבד , חולמים אחד עם השני , אבל בלי לתת לה כל זה רקחלום , רק כדי לזכור מאוחר יותר.
זה שנינו לבד , לחבק אותנו, מחזיקים ידיים , ליצור קשר עיןואומרים דברים לאחריםשלא יישכחו לפינה של הדמיון ומציאות חיה .
אתה הבעלים של שתיים מאיתנו , אנחנו לוקחים את הניירולשים אותו על מילות החיים שלנו , אבל את אותו אף פעם לא לכתוב את מה שנכתב בלב באש , וכי רק אנחנו יכולים לקרוא.
זה שני צמתים עצמו, מסיבה זו תמיד נוכחת , תמיד הגלום בפסק דין זה , המרסנים אותנו, אשר מעכב את המילים,הרגשות , שגורם לנו לא להמשיך ויום אחד יגיד ללא הרף : __ זוז אחורה!
זה שני צמתים עצמו , ולא לחכות ליום ,היום של פרידה,היום של הפרדה , המרחקליום,היום של הסוף הבלתי נמנע של הרגעים שלנו , חלומות, אשליות, וכל דבר אחר שמלווה את האהבה האינסופית הזה.
אך לשמחתםשהוא שתי בעלותנו , אנחנו שומרים את הזיכרונות.
אך לשמחתםשהוא שתי בעלותנו , אף פעם לא ישכח שהיה מיוחד ביום מן הימים .
אך לשמחתםשהוא שתי בעלותנו , תמיד לטפח אתניצוץ מינימאלי של אמונה שאלוהים יהיה סימןרגע בנצח לבחינתנו .
אך לשמחתםשהוא שתי בעלותנו , מבינים היטבשכל מה שקרה היהבהתחלהושהרגשות היו ייחודיים,שהמניעים היו טהורים.
אך לשמחתםשהוא שתי בעלותנו , remexermosהזיכרונות הישניםואנו נתקלים במשהו שמזכיר לנו אחד את השני , ואז לבכות בגעגועים , אבל גם שמחה מודה כי רגעים נפלאים רבים כל כך קיימים.למה זה כל אחד מאיתנו טוב מאוד.